רחמנים כאב, הוא ה"מוטו" של שנה קדושה זו:  האפיפיור פרנציסקוס

לך השבח

הדפסה

 

לך השבח – ההקדמה לאיגרת האפיפיור

אנו מפרסמים כאן את ההקדמה של איגרת האפיפיור על הסביבה, "לך השבח" הודות לתרגומו של דימה.

 

 

אינציקליקה (איגרת למאמינים)
לְךָ הַשֶׁבַח
של האב הקודש
פרנציסקוס
על הדאגה לביתנו המשותף

1. "Laudato si’, mi’ Signore" – "לְךָ הַשֶׁבַח, אֲדוֹנִי". במילותיו של מזמור יפהפה זה, פרנציסקוס הקדוש מאסיזי מזכיר לנו שביתנו המשותף הוא כאחות עמה אנו חולקים את חיינו וכאם יפהפייה שמאמצת אותנו לחיקה בזרועות פרוסות לרווחה. "לך השבח, אדוני, דרך אחותנו, אימא אדמה, שמקיימת אותנו ומושלת בנו ומניבה פירות מגוון עם פרחי צבע ועשבים". [1]

2. עתה, אחות זו זועקת לעברינו בשל הנזק שהסבנו לה בשימוש הפזיז והפוגע במשאבים בהם ברכה אלוהים. אט-אט התרגלנו למחשבה שאנו אדוניה ושליטיה, רשאים לבזוז אותה בשעת רצון. האלימות המקננת בלבבותינו הפצועים מן החטא משתקפת גם בתסמיני החולי הנראים באדמה, בים, באוויר ובכל צורות החיים. זוהי הסיבה שהארץ עצמה, עמוסה וחרבה, היא בין הזנוחים והמסכנים שבעניינו. היא "נֶאֱנַחַת וְסוֹבֶלֶת כִּבְצִירֵי לֵדָה" (רומים ח:22). שכחנו שאנו עצמנו אפר הארץ (ראה: בראשית ב:7), גופנו כולו מורכב מיסודותיה, אנו נושמים את האוויר שלה ומקבלים חיים וכוח מימותיה.

דבר בעולם זה אינו אדיש לנו

3. לפני יותר מחמישים שנה, כשהעולם היה אך כפסע ממשבר גרעיני, האפיפיור הקדוש יוחנן העשרים ושלושה חיבר אינציקליקה שלא זו בלבד גינתה את המלחמה, אלא אף הציעה את השלום. קהל היעד של האינציקליקה "שלום עליי אדמות" הוא כלל "העולם הקתולי" אך גם "כל אנשי הרצון הטוב". עתה, כשאנו ניצבים בפני התדרדרות סביבתית גלובאלית, ברצוני לפנות לכול יושביו של כוכב לכת זה. באיגרת "שמחת הבשורה", כתבתי לכל חברי הכנסייה, כדי לעודדם בהתחדשות מפעל השליחות. באינציקליקה זו, ארצה לפתוח בשיח עם כל בני האדם על ביתנו המשותף.

4. בשנת 1971, שמונה שנים לאחר פרסום האינציקליקלה "שלום עליי אדמות", האפיפיור המבורך פאולוס השישי התייחס למאורעות האקולוגיים כ"תוצאה טראגית" של פעולתו הבלתי-מפוקחת של האדם: "בשל ניצול פזיז של הטבע, האנושות מסתכנת בהרס שלה ובהפיכה לקורבן של התדרדרות מצבה". [2] ברוח דומה הוא נשא דברים בפני ארגון המזון והחקלאות של האומות המאוחדות על האפשרות לכך ש"השלכותיה של הציביליזציה התעשייתית עלולות להוביל לכדי אסון אקולוגי" והדגיש את "הצורך הדחוף בשינוי משמעותי בהתנהלותה של האנושות" שכן "אם הן אינן מלוות בהתקדמות חברתית ומוסרית אמתית, פריצות הדרך המדעיות המדהימות ביותר, היכולות הטכנולוגיות הנפלאות ביותר והצמיחה הכלכלית המפתיעה ביותר יפנו ללא ספק כנגד האדם עצמו". [3]

5. האפיפיור הקדוש יוחנן פאולוס השני התחיל גם הוא להתעסק בהדרגה בנושא זה. באינציקליקה הראשונה שלו הוא התריע על כך שנדמה שלעתים קרובות בני האדם "לא רואים משמעות אחרת בסביבתם הטבעית, מלבד מה שנמצא עבור שימוש וצריכה מידיים"". [4] בהמשך, הוא אף קרא לחזרה בתשובה אקולוגית של העולם כולו. [5] בה בעת, הוא העיר על כך שמאמץ קטן בלבד הושקע כדי "לשמר את התנאים המוסריים לאקולוגיה אנושית אמתית". [6] חורבן הסביבה האנושית הוא נושא חמור עד מאד, לא רק מכיוון שאלוהים הפקיד את העולם בידינו, בני האדם, אלא מכיוון שחיי האדם עצמם הם מתנה שיש לשמר מפגיעות שונות. כל ניסיון לשמר ולשפר את עולמנו, טומן בחובו שינויים עמוקים ב"אורחות החיים, אופני הייצור והצריכה ובמבני הכוח המבוססים ששולטים היום בחברות [השונות]. [7] לפיתוח אנושי אמתי יש אופי מוסרי, הוא מניח כבוד מלא לאדם, אך עליו לדאוג, כמו כן, לעולם שסביבנו ו"להתחשב בטבעו של כל הקיים ובקשריו ההדדיים במערכת סדורה". [8] לפיכך, על היכולת האנושית שלנו לשנות את המציאות לנהוג על פי מתנתו הראשונית של אלוהים שהיא ההוויה כולה. [9]

6. גם קודמי בתפקיד בנדיקטוס השישה-עשר הציע "לעקור משורש את הסיבות המבניות של כשלי התפקוד של הכלכלה העולמית ולערוך תיקונים במבנים של צמיחה שהוכחו שאינם מסוגלים להבטיח כבוד לסביבה". [10] הוא הבחין בכך שלא ניתן לנתח את העולם באמצעות בידוד של אחד ממרכיביו, מכיוון ש"ספר הטבע חד הוא ואינו ניתן לחלוקה" והוא כולל את הסביבה, החיים, המיניות, המשפחה, היחסים החברתיים וכך הלאה. מכאן נובע ש"ההתדרדרות של הטבע קשורה הדוקות לתרבות שמעצבת את חיי האדם לצדו". [11] האפיפיור בנדיקטוס ביקש מאתנו להכיר בכך שהסביבה הטבעית נפגעה אנושות בשל התנהלותנו חסרת האחריות. הסביבה החברתית נפגעה אף היא. שתי הפגיעות מקורן ברוע אחד: התפישה שאין בנמצא אמיתות עליהן אין חולק שתנחנה את חיינו ושאין גבול לחירות האדם. שכחנו ש"האדם איננו חירות שהוא ברא לעצמו. האדם איננו בורא את עצמו. הוא נפש ורצון, אך גם טבע". [12] בדאגת הורה, בנדיקטוס הפציר בנו להבין שהבריאה נפגעת כ"שלנו עצמנו שמורה המילה האחרונה, כשהכול הוא רק רכוש שלנו ואנו משתמשים בו עבור עצמנו בלבד. השימוש לרעה בבריאה מתחיל כשאנו מפסיקים להכיר בדבר-מה גבוה מאתנו, כשאנחנו לא רואים דבר מלבד עצמנו". [13]

מאוחד באותה הדאגה

7. בהצהרות הללו מפי האפיפיורים מהדהדים דברים של מספר מדענים, פילוסופים, תאולוגים וקבוצות אזרחיות שכולם יחד העשירו את הגותה של הכנסייה בשאלות אלו. מחוץ לכותלי הכנסייה הקתולית, כנסיות וקהילות נוצריות אחרות – כמו גם דתות אחרות – הביעו דאגה עמוקה והרהרו בנושאים שמטרידים את כולנו. כדי לתת דוגמה מאלפת אחת, ברצוני לציין את ההצהרות של הפטריארך האהוב של קונסטנטינופול ברתולומאוס, עמו אנו חולקים את התקווה לאחדות כנסייתית מלאה.

8. הפטריארך ברתולומאוס הגדיל לדבר בייחוד על הצורך שכל אחד מאתנו יחזור בו מדרכי פעולה שפגעו בכוכבנו, שכן "במידה בה כולנו מסבים נזק אקולוגי קטן", אנו נקראים להכיר ב"תרומתנו, גדולה כקטנה, להשחתת צלמה של הבריאה וחורבנה". [14] הוא חזר על כך שוב ושוב בעוז ובכושר שכנוע ואתגר אותנו להכיר בחטאינו כלפי הבריאה: "עבור בני האדם ... להחריב את המגוון הביולוגי של בריאת האלוהים; עבור בני האדם, להשחית את שלמות הארץ בשינוי האקלים שלה, בהפשטת הארץ מיערותיה הטבעיים או בהרס ביצותיה; עבור בני האדם לזהם את ימות הארץ, את אדמתה, האוויר שלה וחייה – כל אלו חטאים הם" [15]. שכן "לבצע פשע כנגד עולם הטבע הוא חטא לעצמנו וחטא כלפי האלוהים". [16]

9. בו בזמן, ברתולומאוס הסב את תשומת הלב לשורשים המוסריים והרוחניים של הבעיות הסביבתיות, מה שדורש מאתנו לחפש פתרונות לא רק בשדה הטכנולוגי, אלא בשינוי האנושות, אחרת נתמודד עם התסמינים בלבד. הוא מבקש מאתנו להחליף צריכה בהקרבה, בצע בנדיבות, בזבוז ברוח שיתוף, בסגפנות ש"טומנת בחובה את הלמידה להעניק, לא רק לוותר. זוהי דרך לאהוב, לנוע בהדרגה ממה שאני רוצה למה שעולמו של אלוהים צריך. זהו שחרור מן הפחד, הבצע והכפייתיות". [17] כנוצרים, גם אנו נקראים "לקבל את העולם כתקדיש של אחדות, כדרך לחלוק עם אלוהים ועם הזולת ברמה העולמית. זוהי אמונתנו הכנה שהאלוהי והאנושי פוגשים זה את זה בפרט הקטן ביותר שבאדרת השלמה של בריאת האלוהים, בגרגר האבק האחרון של כוכבנו". [18]

פרנציסקוס הקדוש מאסיזי

10. אינני רוצה לכתוב אינציקליקה זו מבלי לפנות לאותה דמות מושכות, שאת שמה בחרתי להיות אור לרגליי והשראה עבורי בשעה שנבחרתי אני להיות הבישוף של רומא. סבורני שפרנציסקוס הקדוש הוא דוגמה מובהקת לדאגה לחלשים ולאקולוגיה מלאה שנחיית בשמחה ובאמת. הוא הקדוש המגן של כל הלומדים את מדעי הסביבה ועובדים באקולוגיה והוא נאהב מאד גם על ידי אלו שאינם נוצרים. הוא הראה דאגה מיוחדת לבריאת האלוהים ולעניים והדחויים. הוא אהב, ונאהב רבות בשל שמחתו העמוקה, בשל ההענקה העצמית הנדיבה שלו, בשל פתיחות הלב שלו. הוא היה מיסטיקן וצליין שחיי בפשטות ובהרמוניה נפלאה עם אלוהים, עם הזולת, עם הטבע ועם עצמו. הוא הראה לנו עד כמה בלתי ניתן לניתוק הוא הקשר שבין הדאגה לטבע, הצדק לעניים, המחויבות לחברה והשלום הפנימי.

11. עדותו מסייעת לנו להבין שאקולוגיה במלאה דורשת מאתנו פתיחות לקטגוריות שמתעלות על שפת המתמטיקה והביולוגיה ולוקחת אותנו אל מהותו של האנושי. ממש כפי שקורה כשאנו מתאהבים באחר, בכל פעם בה פרנציסקוס נשא עיניו לשמש, לירח או לקטנה שבחיות, הוא פרץ בשיר ומשך את כל הברואים להלל שבקע מפיו. הוא תקשר עם הבריאה כולה, ואף דרש בפני הפרחים והזמין אותם "לשבח את האדון, ממש כאילו ניחנו בתבונה". [19] תגובתו לעולם הסובב אותו לא הסתפקה בהערכה שכלית או בחישוב כלכלי, עבורו כל יצור ויצור היו אח או אחות המאוחדים עמו בקשרי אהבה. זוהי הסיבה שבגינה הוא הרגיש נקרא לדאוג לכל הקיים. תלמידו, בונוונטורה הקדוש, מספר לנו ש"בהיותו מהרהר במקור הראשוני של כל הדברים, מלא אף יותר בדבקות אדירה, היה הוא קורא ליצורים, קטנים ככל שיהיו, בשם 'אח' או 'אחות'". [20] בלתי אפשרי לפטור אמונה עמוקה שכזו כרומנטיות זולה, שכן היא משפיעה על החלטות שמעצבות את ההתנהלות שלנו. אם אנו ניגשים לטבע ולסביבה ללא אותה פתיחות ליראה ולפליאה, אם אנו חדלים מלדבר בשפת האחווה והיופי ביחסנו עם העולם, הגישה שלנו תהיה אדנותית, צרכנית, נצלנית ללא רחם וחסרת יכולת להציב גבולות לצרכים המידיים. מנגד, אם אנו מרגישים חיבור אינטימי לכל הקיים, אז התבונה והדאגה יופיעו לפתע. העוני והפשטות של פרנציסקוס הקדוש לא היו אך אצטלה לסגפנות, אלא דבר-מה מהפכני יותר: סירוב להפוך את המציאות לאובייקט שכל שיש הוא לנצלו ולשלוט בו.

12. יתר על כן, פרנציסקוס הקדוש נאמן לכתובים ומזמין אותנו לראות בטבע ספר מופלא בו אלוהים מדבר אלינו ומעניק לנו הצצה ליופיו וטובו האינסופיים. "הלא בגבורתם ובהדרת מראיהם, כבוד קונם יוודע" (חכמת שלמה יג:5), אכן "עַצְמוּתוֹ הַנֶּעְלֶמֶת, הִיא כֹּחוֹ הַנִּצְחִי וֵאלֹהוּתוֹ, נִרְאֵית בְּבֵרוּר מֵאָז בְּרִיאַת הָעוֹלָם בִּהְיוֹתָהּ נִתְפֶּסֶת בַּשֵֹכֶל בְּאֶמְצָעוּת הַדְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ" (רומים א:20). מסיבה זו, פרנציסקוס ביקש שחלק מגינות המנזר שלו לא ייגזמו ויטופלו, כדי שפרחי בר ועשבים יוכלו לצמוח בהם והרואים אותם יוכלו להגביה בנפשם אל האלוהים, בוראו של יופי שכזה. [21]. העולם הזה איננו בעיה שיש לפתור, אלא רז מלא שמחה שיש להרהר בו ברינה ובתשבחה.

קריאתי

13. האתגר הדחוף שבהגנה על ביתנו המשותף טומן בחובו את הקריאה לאחד את כלל המשפחה האנושית יחד כדי לחפש קדמה ברת-קיימא, שכן אנו יודעים שדברים יכולים להשתנות. הבורא לא זונח אותנו; הוא לעולם לא נוטש את תכנית האהבה שלו או מתחרט על כך שברא אותנו. עדיין יש באנושות את היכולת לעבוד בצוותא בבניית ביתנו המשותף. כאן ברצוני להכיר בכל הפועלים ללא הרף בדרכים שונות ומגוונות כדי להבטיח את הגנת הבית שאנו חולקים, לעודד אותם ולהודות להם. יש לתת הערכה מיוחדת למי שמנסה ימים כלילות לפתור את ההשפעות ההרסניות של ההתדרדרות הסביבתית על חייהם על העניים ביותר שבעולם זה. צעירים יכולים לשנות והם תוהים כיצד ניתן לטעון לבנייתו של עתיד טוב יותר מבלי לחשוב על המשבר הסביבתי ועל סבלם של הדחויים.

14. לכן, אני מפציר ללא דיחוי לתחילתו של שיח חדש בנוגע לדרך בה אנו מעצבים את עתיד כוכבנו. אנו זקוקים לשיחה שתכלול את כולם, מכיוון שהאתגר הסביבתי שאנו חווים, על שורשיו האנושיים, קשור לכול ומשפיע על כולנו. התנועה האקולוגית העולמית קידמה את הנושא רבות והובילה לכינונם של מספר ארגונים המחויבים להעלאת המודעות לאתגרים הללו. דא עקא, מאמצים רבים למצוא פתרונות ממשיים למשבר הסביבתי לא הוכיחו את יעילותם, לא רק בשל ההתנגדות העוצמתית להם, אלא גם בשל חוסר עניין כללי. עמדות המעכבות את מציאת הפתרון, אף בקרב המאמינים עצמם, נעות בין התכחשות כללית לבעיה, פטירתה במחי יד או אמונה עיוורת בפתרונות טכניים. אנו זקוקים לסולידריות חדשה ועולמית. כפי שהבישופים של דרום אפריקה הכריזו: "יש צורך בכישוריהם ובמעורבותם של כולם כדי לתקן את הנזק שנגרם בשימוש לרעה של האדם בבריאת האלוהים". [22] כולנו יכולים לשתף פעולה ככלים עבור האלוהים לדאגה לבריאה, איש על פי תרבותו, ניסיונו, מעורבותו וכישוריו.

15. זוהי תקוותי שהאינציקליקה הזו, שמצורפת עתה למאגר הוראותיה החברתיות של הכנסייה, תוכל לסייע לנו להכיר בקריאה שבאתגר עמו אנו מתמודדים, בהיקפו ובדחיפותו. אתחיל בסקירה של מספר פנים במשבר האקולוגי הנוכחי, כדי להתבסס על תוצאותיהם של המחקרים המדעיים הטובים ביותר ולאפשר להם לגעת בנו עמוקות ולשמש בסיס איתן לרשמים המוסריים והרוחניים שיבואו לאחר מכן. לאחר מכן אהגה במספר עקרונות השאובים מהמסורת היהודית-נוצרית שבאפשרותם להפוך את מחויבותנו לסביבה לברורה יותר. אז אנסה להגיע לשורש המצב הנוכחי, כדי לשקול לא רק את תסמיניו, אלא גם אם הסיבות העמוקות ביותר שלו. הדבר יעזור לספק גישה אקולוגית שמכבדת את מקומו הייחודי של האדם בעולם זה ואת מערכת היחסים שלנו עם סביבתנו. לאור הרהורים אלו, אקדם מספר הצעות רחבות יותר לשיח ולפעולה שמערבים את כלל בני האדם ומשפיעים גם על מדיניות בינלאומית. לבסוף, בהיותי משוכנע בכך ששינוי איננו אפשרי ללא מוטיבציה ותהליך למידה, אציע מספר קוים מנחים להתפתחות האנושית שניתן למצוא באוצר החוויה הרוחנית הנוצרית.

16. למרות שלכל פרק הנושא שלו והגישה הייחודית לו, כל אחד מהם ייקח ויבחן מחדש שאלות חשובות שנידונו זה מכבר. הדבר נכון בייחוד בכל הנוגע למספר תמות שחוזרות על עצמן לאורך האינציקליקה. לדוגמא, אדון ביחסים הקרובים שבין העניים לבין פגיעותו של כדור הארץ, באמונה שהכול בעולם זה מקושר אחד לשני, בביקורת על פרדיגמות ותפיסות של כוח הנגזרות מהטכנולוגיה, בקריאה לחפש דרכים אחרות להבין את הכלכלה והקדמה, בערכו הייחודי של כל יציר נברא, במשמעותה האנושית של האקולוגיה, בצורך בפולמוס ישיר וכן, במחויבות הרצינית שמונחת על כתפי המדיניות המקומית והבינלאומית, בתרבות הבזבוז ובצעה לאורח חיים חדש. שאלות אלו לא תענינה אחת ולתמיד, אלה תנוסחנה מחדש ותועשרנה שוב ושוב.
________________________________________
[1] שירת הבריאה, תרגום מ: Fonti Francescane (FF), 263.
[2] יוחנן פאולוס השני, איגרת שליחית שנת השמונים [Octogesima Adveniens] (14 במאי 1971), 21: AAS 63 (1971), 417-416.
[3] פאולוס השישי, מפגש ש"ות לכבוד שנת ה-25 לקיום הארגון (16 בנובמבר 1970), 4: AAS 62 (1970), 833.
[4] יוחנן פאולוס השני, אינציקליקלה גואל האנושות [Redemptor Hominis] (4 במרץ 1979), 15: AAS, 71 (1979), 287.
[5] ראה: יוחנן פאולוס השני, שיעור שבועי (17 בינואר 2001), 4: Insegnamenti 1/41 (2001), 179.
[6] יוחנן פאולוס השני, אינציקליקלה שנת המאה [Centesimus Annus] (1 במאי 1991), 38: AAS 83 (1991), 841.
[7] שם, 58: AAS 83, 863.
[8] יוחנן פאולוס השני, אינציקליקלה דאגתה החברתית [Sollicitudo Rei Socialis] (30 בדצמבר 1987), 34: AAS 80 (1998), 559.
[9] יוחנן פאולוס השני, שנת המאה, 37: AAS 83, 840.
[10] בנדיקטוס השישה עשר, דברים לסגל הדיפלומטי השייך לכס הקדוש (8 בינואר 2007): AAS 99 (2007), 73.
[11] בנדיקטוס השישה עשר, אינציקליקלה אהבה באמת [Caritas in Veritate] (29 ביוני 2009), 51: AAS 101 (2009), 687.
[12] בנדיקטוס השישה עשר, נאום פני הבונדסטאג, ברלין (22 בספטמבר 2011): AAS 103 (2011), 664.
[13] בנדיקטוס השישה עשר, נאום בפני כוהנים בדיוקסיה של בולצנו-ברסנונה (6 באוגוסט 2008): AAS 100 (2008), 634.
[14] בנדיקטוס השישה עשר, מסר ליום התפילה להגנת הבריאה (1 בספטמבר 2012)
[15] הפטריארך ברתולומאוס, נאום בסנטה ברברה, קליפורניה (8 בנובמבר 1997); ראה: John Chryssavgis, On Earth as in Heaven: Ecological Vision and Iniciatives of Ecumenical Patriarch Bartholomew, Bronx, New York.
[16] שם.
[17] הפטריארך ברתולומאוס, נאום במנזר של אולטשטיין, נורבגיה (23 ביוני 2003).
[18] הפטריארך ברתולומאוס, מחויבות גלובאלית וקיימות אקולוגית, דברי סיום, וועידת חאלקי הראשונה, איסנטבול (20 ביוני 2012).
[19] תומאס מצ'לנו, חיי פרנציסקוס הקדוש [Vita prima di San Francesco], CXXIV, 165: FF, 750.
[20] בונוונטורה הקדוש, האגדה הגדולה על פרנציסקוס הקדוש [Legenda Maior], VIII, 6: FF, 6.
[21] ראה: תומאס מצ'לנו, זיכרון תשוקת הנשמה [Vita seconda di San Francesco], CXXIV, 165: FF, 750.
[22] מועצת הבישופים הקתוליים של דרום אפריקה, הצהרה פסטורלית על המשבר הסביבתי (5 בספטמבר 1999).

Auto Insurance Quotes